בפוסט הקודם עסקתי באימוגי'ם ובהשלכות המשפטיות האפשריות של השימוש בהם. בין היתר כתבתי על הקושי בייחוס משמעות ברורה לכל סמלון:

"שפת הסמלונים אינה בינארית, כדוגמת קוד מורס, ואף אינה חד-משמעית כפי שהמלל מתיימר להיות. המשמעות של כל פרט בפַּלֵטָת המאוירים היא מעורפלת ומשתנה בהתאם למשתתפים בשיח, הסביבה החברתית-תרבותית שלהם, הפלטפורמה הטכנולוגית בה הם משתמשים ונסיבות של סיטואציה מסוימת. חוסר אחידות והיעדר כללים ל'תרגום' הסמלונים לשפה מוסכמת מייצרים מספר דיאלקטים של אימוג'ים, אותם ניתן לפרש במובנים שונים, גם אם אין פער בעולמות התוכן של המעורבים."

לכן סברתי ש:

"לטעמי, ניסיון לחלץ את המשמעות הנכונה של כל סמלון וסמלון נדון מראש לכשלון, ועל מנת להימנע מטעויות שיפוטיות, לכל הפחות במקרים הקשים, יש לאמץ גישה לפיה הסמלונים מבטאים רגש או הלך רוח, להבדיל מכוונה, ולתת לכך את המשקל המתאים בהכרעה השיפוטית."

בתזמון מושלם אירח היום ניב רסקין בתכנית הבוקר את אהוד קינן ל"שיעור פרטי" על איך האימוג'י שינה את חיינו. משעשע היה השיח בין חברי הפאנל בסוף השיעור, אשר הדגים כיצד כל משתמש מפרש בצורה אחרת סמלונים שונים, באופן שעולה בקנה אחד עם עמדתי הנ"ל. צפו: