חוק האימוג'י

כולנו מעשירים את הודעות הוואטסאפ, מסנג'ר וטלגרם שאנו שולחים בשורה של פרצופים וסמלים קטנים, אילוסטרציות שנועדו להביע רגשות בצבעים וזוויות שהטקסט האפור מתקשה לעתים לבטא, ומכונים בפי המילניאלס: אימוג'ים (או בעברית: סמלונים, רגשונים, פרצופונים).

הסמלונים הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהז'רגון היום-יומי, והשימוש התכוף בהם הוא כה טריוויאלי, עד שמשתמשים רבים רואים בהם כתחליף למילים הכתובות, באופן המעורר שאלות משפטיות לא מבוטלות.

שפת הסמלונים אינה בינארית, כדוגמת קוד מורס, ואף אינה חד-משמעית כפי שהמלל מתיימר להיות. המשמעות של כל פרט בפַּלֵטָת המאוירים היא מעורפלת ומשתנה בהתאם למשתתפים בשיח, הסביבה החברתית-תרבותית שלהם, הפלטפורמה הטכנולוגית בה הם משתמשים ונסיבות של סיטואציה מסוימת. חוסר אחידות והיעדר כללים ל"תרגום" הסמלונים לשפה מוסכמת מייצרים מספר דיאלקטים של אימוג'ים, אותם ניתן לפרש במובנים שונים, גם אם אין פער בעולמות התוכן של המעורבים.

קחו את הסמלון הבא: 🙏. הוא יכול לבטא הודיה, תחינה, מסר של שלום או תפילה. כוס יין 🍷 משדרת חגיגה אך ניתן לפרש אותה גם כרצון לאלכוהול משובח בסוף יום מעייף. איור של לחיצת יד או אגודל למעלה 👍 עשוי לאותת על הסכמה אבל יכול גם לבטא מוסכמה חברתית – דרך לומר "זה מעולה" או "נשמע טוב" מבלי לכרוך בכך התחייבות כלשהי. באזורים מסוימים בסין, אגב, אגודל למעלה משקף רצון לשמור מרחק, ובעוד בארה"ב תהיה נטייה לפרש אימוג'י מסיכה כשוד, ביפן הוא עשוי לסמל מחלה.

ברחבי העולם משמשים הסמלונים כראיות בדיונים פליליים ובסכסוכים אזרחיים שעניינם לשון הרע, קניין רוחני וחוזים. כך למשל, שימוש ב"אימוג'י" משפיל שימש בסיס לקבלתה של תביעת לשון הרע באנגליה.

גם בתי המשפט בישראל נדרשו פעמים ספורות לסימנים הלא מילוליים, ונחצו בדעותיהם ביחס להשלכות המשפטיות שלהם בהקשר החוזי. בת"א 68098-01-17 רו.מ אינטרנשיונל גרופ בע"מ נ' ארנה סטאר גרופ בע"מ הביע השופט גרשון גוטנביק את דעתו כי:

"אפשר לנתח את אותו סמיילי במישורים שונים ומרתקים, אך מבחינה משפטית אני חושש שהמסקנה העולה מקיומו היא יבשה למדי. אין לו כל משמעות, ורחב ככל שיהיה החיוך שבסמלון (אימוג'י) הוא לא יוכל להוות תחליף להסכמה חוזית מפורשת. מכל מקום, מפסק דין זה לא תצא הבשורה, שניתן להחליף את דיני ההצעה והקיבול החוזיים בסמיילים (על מגוון סוגיהם)."

לעומת זאת, בת"ק 30823-08-16 דהן נ' חיים שכרוף חשב השופט אמיר וינצבליט אחרת:

"אחד הסממנים לשאלה האם הצדדים רואים עצמם קשורים ביחסים חוזיים הוא הפגנת חגיגיות לברך על המוגמר: לחיצת יד, הרמת כוסית, וכיום, שליחת סמלים גראפיים המצביעים על חגיגיות דוגמת אלו ששלחה הנתבעת 2. האם יש לראות את היחסים שבין הצדדים ככאלו שהבשילו לכדי יחסים חוזיים? לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהונחו בפניי, דעתי היא שבסופו של יום התשובה לכך היא שלילית. אכן, יתכן מקרה שבו יראו צדדים כקשורים בחוזה על בסיס מסרונים כפי שנשלחו בענייננו."

בפרשה זו הנתבעים תרו אחר דירה להשכרה שתתאים לצרכיהם, ולאחר שני ביקורים בנכס שלחו לבעל הדירה, התובע, את ההודעה הבאה:

הנתבעים נסוגו לבסוף מהחתימה על ההסכם – בטענה שבעל הדירה כשל מלתקן את הליקויים שהיו קיימים בדירה – ונתבעו בשל כך על ידי בעל הדירה שגרס כי לאחר שליחת המסרון הוא נמנע מלהמשיך ולפרסם את הנכס ואף דחה מספר פונים שהתעניינו בו.

בית המשפט קבע כי התנהלות הצדדים מלמדת כי הם לא גמרו בדעתם להתקשר בהסכם סופי ומחייב, אך מצא שבמהלך המשא ומתן ביניהם נהגו הנתבעים בחוסר תום לב כלפי התובע:

"זה המקום לשוב ולהתייחס לאותם סמלים גראפיים (צלמיות) ששלחה הנתבעת 2 לתובע. כאמור, אין בהם, בנסיבות העניין, כדי ללמד על הבשלת המגעים בין הצדדים לכדי הסכם מחייב. עם זאת, הסמלים שנשלחו תומכים במסקנה כי הנתבעים נהגו בחוסר תום-לב. אכן, דרכי התבטאות של צדדים למשא ומתן זה עם זה יכולות ללבוש צורות שונות, וכיום, בעת המודרנית, גם לשימוש בצלמיות ה'אמוג'י' עשוי להיות משמעות המלמדת על תום- ליבו של הצד למשא ומתן. לאותו מסרון שנשלח על-ידי הנתבעת 2 ביום 5.6.2016 לוו, כאמור, סמלים לא מעטים. אלו כללו 'סמיילי', בקבוק שמפניה, דמויות רוקדות ועוד. צלמיות אלו משדרות אופטימיות רבה. אף שלא היה במסרון זה כדי להקים חוזה מחייב בין הצדדים, מסרון זה הוביל, מטבע הדברים, להסתמכות גדולה של התובע על רצון רב של הנתבעים לשכור את דירתו. בעקבות זאת, התובע הסיר את המודעה שפרסם באינטרנט בדבר השכרת דירתו. גם לקראת סוף המשא ומתן, באותם מסרונים שנשלחו בסוף חודש יולי, השתמשה הנתבעת 2 בסמלים של 'סמיילי'. סמלים אלו, המשדרים לצד שכנגד כי הכל כשורה, היו מטעים, שכן באותה העת כבר הטילו הנתבעים ספק רב ברצונם לשכור את הדירה. צירופם של אלו – אותן צלמיות חגיגיות בתחילת המשא ומתן שיצרו הסתמכות רבה אצל התובע, ואותם סמלי סמיילי בסוף המשא ומתן שהטעו את התובע לסבור שהנתבעים עדיין מעוניינים בדירתו – תומכים במסקנה כי הנתבעים נהגו בחוסר תום -לב במשא ומתן."

החלטתו של בית המשפט בעניין דהן פורצת דרך אך גם מעוררת קושי, הטמון, ראשית, בניתוק שבין הסמלונים לבין הטקסט המופיע בהודעה מעלה שמעיד על היעדר מסוימות ורצון לנהל משא ומתן על הפרטים. פעמים רבות הסמלונים נועדו להשלים את הטקסט באמצעות ביטוי של רגש ולא להחליף או לגרוע ממנו, ממש כמו סמיילי מחייך הניצב לצד ברכת בוקר טוב או מחוות יד המלווה אמירה כלשהי.

שנית, את יתר הסמלונים באותה הודעה ניתן לפרש גם באופן כזה המצביע על התרגשות של הנתבעים ממציאת דירה שעשויה להתאים להם, ונדמה כי תומכת בכך העובדה שחלק מהם רנדומליים כגון כוכב שביט וסנאי, שקרוב לוודאי היו בפאנל קיצור הדרך בו מצויים הסמלונים האחרונים שנשלחו על ידי הנתבעת, ולא ברורה המשמעות שלהם על רקע הנסיבות. כאן ראוי להעיר שלמרות שדיני החוזים אינם עוסקים ברצונו הסובייקטיבי הכמוס של הפרט אלא בביטוי החיצוני שלו, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שאין משמעות מקובלת אחת לסמלונים, בטח לא כזו המצויה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט.

שלישית, בית המשפט מצא שהודעות נוספות ששלחו הנתבעים לתובע במועד מאוחר יותר, אשר הכילו פרצופונים מחייכים, שידרו מסר לפיו הכל כשורה. אולם, הודעות אלה נשלחו לאחר שהנתבעים לא היו שבעי רצון לטענתם מאי השלמת התיקונים בנכס על ידי בעל הדירה, והסמיילי במקרה הזה יכול לבטא גם חוסר נוחות מצדם או להוות פידבק חיובי שנועד להקהות את מורת הרוח שלהם מגרירת הרגליים של בעל הדירה.

ניתן לשער שאל בתי המשפט יזרמו עוד מקרים בהם הסמלונים יתפסו תפקיד ראשי, וראוי לשאול האם בפן הנורמטיבי רצוי שבתי המשפט ימסגרו ביטויים ויזואליים אמורפיים ויעניקו להם משמעות משתנה בהתאם למקרה המובא בפניהם. מצד אחד, תרגום הסמלונים לשפה מילולית יכול להיות פשוט במקרים מסוימים, לא מצריך עבודה שיפוטית מפוארת וממילא פרשנות היא מיומנות אותה מערכת המשפט מפתחת ומשכללת מאות שנים. מנגד, כללי הפרשנות שהתגבשו בפסיקת בתי המשפט מבוססים על קיומה של שפה מוסכמת אובייקטיבית לה ניתנת הבכורה עת מתגלעת מחלוקת, בשונה משפת הסמלונים. לטעמי, ניסיון לחלץ את המשמעות הנכונה של כל סמלון וסמלון נדון מראש לכשלון, ועל מנת להימנע מטעויות שיפוטיות, לכל הפחות במקרים הקשים, יש לאמץ גישה לפיה הסמלונים מבטאים רגש או הלך רוח, להבדיל מכוונה, ולתת לכך את המשקל המתאים בהכרעה השיפוטית.